אבי קסוטו

הצהרת אמן

הציור, הנו דרך הביטוי האולטימטיבי של מחשבותיי ותחושותיי.
הביטוי האמנותי שלי כאמן, מושפע, בעיקרו מנוכחותי הגשמית והרגשית בירושלים.
"ירושלים של מטה" על כל מרכיביה בעבר ובהווה היא הווייתי והיא שמפרה את פנימיותי כאדם וכאמן.
אווירתה הרבגונית והמורכבת של העיר, מרקם תושביה, שכונותיה, שווקיה, סמטאותיה וחצרותיה המופנמות, הישובים הסובבים אותה, נופיה, בתי האבן, עצי הזית הדהויים והאור הייחודי לה מהווים עבורי מקור השראה עיקרי.
את התחושה הזאת של נינוחות והתמזגות עם הסביבה שבה אני חי ויוצר אני משתדל להעביר ביצירותיי מתוך תקווה שאצליח לשתף את המתבונן בהנאה שאני מפיק מעצם הימצאותי השגרתית, היום יומית לכאורה בירושלים.
כאדם, כאמן, כישראלי ירושלמי אני מושפע כמובן, גם ממצבי רוח מתחלפים ומאירועים פרטיים וקולקטיבים המתרחשים סביבי במניפה רחבה ומשתנה לאין קץ. יוצא איפה, שמה שנכון ומשפיע היום, לאו דווקא השפיע לפני שנה ויתכן ולא ישפיע עלי ועל יצירתי בעוד שנה.
אני משתדל להיות חשוף ו"פתוח" להשפעות רבות ומתחדשות ככל שחושי מסוגלים לקלוט אך "שבוי" בקסמה של האמנות הריאליסטית ובה במידה בקיסמי האימפרסיוניזם על מרבית ענפיו ומצדיע לרבים מהוגיו.
אני מקדיש שעות עבודה רבות בכל יצירה, פורק מטעני אנרגיה, כמו עסקתי בפעילות גופנית מתישה. אני משתדל שציורי יהיו מאופיינים באסתטיקה, נפח ודיוק המתקבלים מעבודה רב שכבתית. מרבית ציורי הנם ציורי שמן על בד מתוח בטכניקה מעורבת של סכין ומכחול.
זיקתי לאבן הירושלמית על גווניה ומאפייניה הביאה אותי לפני מספר שנים לפיסול באבן גיר ובשיש.
נשאלתי פעם כיצד מתחיל ומתפתח אצלי תהליך היצירה, את התשובה ניסחתי כך:

יצירה

אני בוהה, מולי בד לבן.
ידי מהססת אל עיפרון של פחם.
אני חש מרוקן, אין השראה.
מים זורמים בעורקי.
טעם טפל ממלא את פי.
האויר עומד…
שקט…

פתאום זה קורה.
היד מעצמה משרבטת בשחור על לבן.
המכחול, הסכין, הצבעים מעצמם מתלכדים.
גופי מתמלא בדם סמיך.
תחושות, טעמים, צבעים.
משבי רוח…
רעש…